<h1>סידור חסידי אשכנז</h1>
<h2>דף י.</h2>
שחרית מתפללין שמונה עשרה ומזכירין על הניסים בהודאה, גמרו תפילת שחרית, קראו את ההלל וגומרין מיסוד נביאים דפרסומי ניסא, והם מאחד ועשרים יום שהיחיד גומר בהן את ההלל, ואומר אני מתוך שחנוכה חלוק בנרותיו גומרין כל שמונה. ופסח אין גומרין אלא בעיקר גאולה בשני ימים הראשונים, דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשרה ימים יחיד גומר בהם את ההלל, אילו הן שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב ראשון של פסח, ויום טוב ראשון של עצרת ובגולה עשרים ואחד יום תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה. ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת. והכי אמר רבינו שלום גאון המתפלל ביחיד באילו עשרים ואחד יום חייב לברך לגמור את ההלל, ולקרות את כולו ולחתום אחריו. וכן מנהג בשתי ישיבות.
<h2>דף י:</h2>
ונהגו העם לברך בראש חודש לקרוא את ההלל, אבל רבינו תנוח נפשו בצרור החיים אינו מברך עליו, והילך תשובתו, ששאל על היחיד שקורא את ההלל בימים שאינו משמונה עשרה ימים של תורה אם חובה על הציבור לברך יברך גם היחיד. אבל אני איני מברך עליו גם לא ביחיד ולא בציבור, לפי שאינו אלא מנהג ומנהג אין צריך ברכה. כדאמרינן גבי ערבה [סוכה מ"ד ע"ב] שקיל חביט, שלא בריך קסבר מנהג נביאים, לפיכך אינו מברך עליו אשר קדשנו במצו' וצונו וכו', אבל אני מברך עליו בא"י מלך מהולל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדו בא"י מלך מהולל בתושבחות, ולאחריו יהללוך כדרכה. ולא שמעתי יותר לא דקדקתי ברבותי יותר שלמה ב"ר יצחק. וראיתי את רבי שלא קרא הלל בראש חודש עם הציבור, וקראו בפני עצמו מיושב בשעת קריאת התורה.
בראש חודש אין נופלין על פניהם, ואין אומרים למנצח, לפי שראש חודש נקרא מועד. שכל שיש בו מוסף גומרין בו קדיש עד תפלת יוצר קודם שיוציאו את ספר התורה, ויום שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ותענית ציבור אין גומרין בו את קדיש.
מי שעשה ניסים לאבותינו וכו'. מה עניין גאולה לחודש, אלא משום דכת' אם כי אקח מועד מישרים ישפוט, אלו דכל ראש חודש דן הקב"ה ויושב בדין עם פמליא שלו. והוא מועד, תדע דכל ראש [חודש] נקרא מועד. ובדין היה לעשותו מועד, אלא שלא רצה הקב"ה להטריח את ישראל, אבל לעתיד לבא יהיה כל ראש חודש למועד, דכתיב [ישעיה ס"ו] והיה מידי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו', דאיקרי מועד. וכן נמי היה לישראל בירושלים דכת' [מ"ב ד'] מדוע את הולכת אלי היום לא חודש ולא שבת. וכתיב [ש"ב כ'] כי זבח משפחה לנו. לפיכך אנו אומרים בראש חודש לטובה ולברכה לששון ולשמחה, י"ב דברים כנגד י"ב מועדות. ולפי שהקב"ה יושב כל ראש חדש בדין אנו אומרים הוא יגאל אותנו בקרוב. וכל ראש חודש יכול לגאלינו.
